החתונות הולכות וגדלות

שמתם לב שמושג החתונה ממשיך לתפוח ומקבל ממדים גדולים יותר ויותר, שלא לומר מפלצתיים? הצורך להיות הכי מקוריים והכי מיוחדים מוליד כל הזמן סוגים חדשים של חתונות ומנפח את עסקי החתונה אל מעבר לכל פרופורציה. היום אין כבר מה לדבר על אולם, רבע עוף ובורקס. זוג שמתחתן כיום צריך לגייס סכום עתק רק כדי לקיים חתונה שנחשבת סטנדרטית לחלוטין: בגן אירועים, עם קייטרינג ותקליטן.

אבל היום אפילו חתונה כזו כבר לא תופסת. קודם כל יש את כל מה שקשור ונלווה לחתונה, לפניה, במהלכה ואחריה: מסיבת רווקים ומסיבת רווקות, קליפ מרגש שיוקרן במהלך החתונה, ירח דבש ביעד אקזוטי בארץ או בחו"ל ועוד ועוד. שנית, מקום ההתרחשות צריך להיות מקורי וייחודי. יש מי שיטריחו את כל אורחיהם, כולל הדודה שבקושי חיה, עד לצוק מהמם במדבר יהודה או לחוף הים באילת, רק כדי שהחופה תיערך במיקום שבו טרם נראתה חתונה בישראל. אני מכירה אפילו בחורה מצפון הארץ (נורמלית לחלוטין ביתר ימות השנה) שהתחתנה באילת וארגנה לכל 400 מוזמני החתונה הסעות מרחבי הארץ ולינה בבתי מלון באילתולמחרת הזמינה חברות הסעות בירושלים שתחזיר את כולם . החתונה, איך לא, נערכה לחוף ים סוף בנוכחות דולפינים.

ויש גם זוגות, ובעיקר כלות, שבטוחות ששמחתן היא שמחת כולם ולכן לא יהיה אכפת לכל העולם לחגוג עמם במהלך כל סוף השבוע, אם לא במהלך שבוע שלם, לפני החתונה ולאחריה. במרתון מעין זה, שזכה לכינוי החיבה "חתונת התשה", מגיעים האורחים (הצעירים בדרך כלל) לאתר נופש כלשהו ומשתכנים בו במהלך הימים הקרובים למאורע המרגש. כך נקרעים מחייהם עשרות אנשים ומבלים בחאן מדברי או בקמפינג למרגלות איזה הר רק כי לא נעים להם מהכלה והם מרגישים מחויבים להשתתף בשמחתה, גם אם זו ממושכת ביותר.

ועוד לא אמרנו מילה אחת על חתונות האקסטרים למיניהן – חתונה בצניחה חופשית וחופה מתחת לפני המים הן רק שתי דוגמאות לקיצונות שאליה הגיע תחום החתונות. יש אפילו חברות שמתמחות בהפקת חתונות מן הסוג הזה, ומי שלא רוצה ללכת עד הקצה, יכול להסתפק במטוס שמפזר פרחים מיד אחרי הטקס או בכניסה מלכותית לחופה, על גב סוסים.

אז אני פונה בתחינה נרגשת למתחתנים לעתיד: רחמים. גם ככה כל העניין הפך להיות עול כלכלי עבור המוזמנים. צמצמו, צמצמו.